כתוב בגמרא מסכת ראש השנה (טז'ע"א) למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעיו ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן ופירש שם רש"י שלא ישטין כשישמע ישראל מחבבין את המצוות מסתתמין דבריו, והתוספות שם בארו שכתוב "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול" כששומע קול אחד נבהל קצת מפני שחושב שזה שופר הגאולה אבל כששומע שתים נבהל ואומר בודאי זה השופר הגדול של המשיח והגיע זמני למות ואז מתבלבל ואין לו פנאי לקטרג על עם ישראל.

שואל גאון עוזנו מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל וכי השטן טיפש? מה הוא לא יודע שבראש השנה עם ישראל חייבים בתקיעת שופר? ועוד הרי כל שנה ושנה זה חוזר אז איך הוא חושב כך?

אלא תירץ רבנו זצ"ל כי דרכו של עולם שתקיעת השופר משמשת כתרועת מלחמה, כדי להזעיק את כל אנשי הצבא הגנרלים והקצינים להכין עצמם למלחמה, כדי להקהל ולעמוד על נפשם מפני האויב, כך השופר של ראש השנה יש בו סגולה זו, ומעורר את לב העם להתאזר ולהתאמץ במלחמה כנגד היצר הרע ולשוב בתשובה שלימה, על כן חושש השטן שמא בפעם הזאת יתעוררו ישראל על ידי תקיעת השופר, וממילא קרב קצו להישחט כמו שכתוב במסכת סוכה (נב' ע"א) שלעתיד לבא הקב"ה מביא את היצר הרע ושוחטו, ולכן אין דעתו פנויה לקטרג על ישראל.

"ורב חסד ואמת"

מובא בגמרא על אילפא ‏שהסביר את הפסוק ורב חסד ואמת ‏שהקדוש ברוך הוא מתחילה מנהיג את העולם במידת האמת והדין אולם בסוף כשרואה שאין העולם מתקיים בדין‏ נוהג ‏עם בריותיו במידת החסד.

‏יש להבין מדוע כתוב ורב חסד ואמת היה לו להקדים אמת לחסד כסדר הנהגתו בעולם. ומבאר מרן זצל על פי משל. באהובו של המלך שעשה הכל כדי לחבב את המלכות בעיני העם והשרים. ‏ויהי ביום מן הימים אותו אדם אוהב המלך עבר עבירה חמורה על חוקי המלך ושהגיע משפטו נגזר הדין שלו. ‏לשלם לאווצר המלך סכום גדול בתוך 30 יום של 100 אלף זהובים. או לחילופין להיות אסור שנה שלימה בבית הסוהר. ‏אהוב המלך עשה ככל יכולתו. ‏

כדי לאסוף את הסכום הנידרש אולם כשהגיע יום ה-29 התייאש. ובשברון לב נפרד מבני ביתו והתכונן להיכנס לבית הסוהר. ‏אולם המלך ידע שאין בידי אהובו לשלם סכום זה. מה עשה קרא לבנו יורש העצר. ונתן בידו שק מלא במטבעות המגיע לסכום הקנס. וציווה עליו ללכת באישון ליל ולהשליך שק זה לתוך בית אהובו. בעודו בוכה על מר גורלו בלילה נשמע לפתע קול חבטה בבית אהוב המלך ומה מאוד התפלא כשמצא שק מחא במטבעות ובאותו הסכום שצריך הוא לשלם. בבוקר מיד עם הנץ החמה רץ אל הממונה על אוצר המלך ונתן לו את הסכום וכך פדה עצמו מבית הסוהר.

כך גם נוהג עימנו מלך מלכי המלכים הקב״ה. בתחילה דן אותנו כדין על זה שעברנו על חוקיו ומצוותיו. ואין הוא פוגע בנפש אלא קונס בממון. אולם אם אין לו לאדם גם ממון לשלם את חובו. משפיע עליו ברחמיו המרובים שפע מטובו. ואז גובה את חובו. וכמו שדרשו חז״ל. ״הודו לה׳ כי טוב״. אמר רבי יהושע בן לוי הודו למי שגובה חובתו של האדם בטובתו עשיר בשורו עני בשיו יתום בביצתו אלמנה בתרנגולתה.

וזה ביאור הפסוק ״ורב חסד ואמת״ כלומר שבתחילה משפיע על האדם טובה וברכה בבחינת ״ורב חסד״ ולאחר מכן גובה את חובו על פי מדת ״האמת״. ועל ידי השפע שנותן הקב״ה. לאדם כדי לשלם את חובותיו מתכפרים להם עוונותיהם. והייתה להם נפשם לשלח.